העשור שבו דאעש קרע את העולם הערבי

הארגון אמנם הובס בשטח, אך הרעיון לא מת. האידיאולוגיה הסונית הקיצונית שלו הציתה מלחמת דת עם השיעים, והחזירה את רוסיה לאזור. ישראל, שבעבר הייתה בעימות קשה מול מדינות ערב, הפכה לבעלת ברית נאמנה במלחמה באיראן

צילום: רויטרס, עריכת תוכן: סיגל סיריוס, הפקה: רוית כהן צפרירי, עריכת וידאו: נועה לוי, עיצוב גרפי: אביחי ברוך

קשה היה לראות את זה מגיע. ארגון טרור, מהמפלצתיים שידעה האנושות, הצליח תוך כמה חודשים בלבד להקים אימפריה של ממש בשטח עצום שמשתרע בין עיראק לסוריה, עם כוונות התרחבות למדינות אחרות. וכמעט בהתאמה לעלייתו של הארגון, כך, בתוך כמה חודשים, אותה "מפלצת" מתכווצת לה ונמחקת מדפי ההיסטוריה, לפחות לעת עתה.

הרעיון של דאעש, לא יגווע כנראה כל כך מהר וימשיך להדהד אצל רבים מאתנו, במזרח התיכון ומחוצה לו. עבור מי שירצה מדובר בהוכחה ניצחת למסוכנות של האסלאם הקיצוני, עבור אחרים, דאעש והופעתו קשורים דווקא לחוסר היציבות של המזרח התיכון ופחות בענייני דת בהכרח. האמת שמהותו של הארגון הזה קשורה בשני הדברים יחדיו: ואקום שנוצר באזור הוביל קבוצה של מוסלמים סונים קיצונים שהפכו נרדפים במולדתם (עיראק) לנצל את ההזדמנות כדי לבנות אימפריית רשע יוצאת דופן בגודלה ובעוצמתה. הארגון תפס טרמפ על חלל פוליטי שנוצר באזור תוך שהוא מנצל באופן ציני את הדת כדי לעשות מניפולציות על צעירים מוסלמים.

הטיל אימה על העולם. אל-בגדאדי

תחילה לא היה שם אף גורם שיוכל לעצור את ההתקדמות של דאעש, מלבד קבוצה אתנית אחת - הכורדים. בסופו של דבר, אולי מאוחר מדי, היה זה שילוב של מדינות ערב עם מדינות המערב ואפילו רוסיה וחיזבאללה, שהצליחו לבלום את דאעש ואף להביסו. כעת ב"יום שאחרי" דאעש, חזר המזרח התיכון להראות כפי שהתרגלנו לראותו: נקרע במלחמות ארכאיות בין מוסלמים סונים ומוסלמים שיעים, עם השפעה רבתי של מעצמת על אחת - רוסיה, ומעצמת על-אזורית אחת - איראן. ובין לבין מדינת ישראל, שבעבר אולי הייתה במלחמה קשה מול מדינות ערב, אך הפכה לבעלת ברית נאמנה במלחמה מול השיעים.

אתר רשמי

ואולי זו הנקודה המרכזית מבחינת אזרחי מדינת ישראל. תהליכים שהחלו בשנות ה-90 בהסכם שלום עם ירדן ולפני כן עם מצרים, בשלו לכדי שינויים טקטוניים במזרח התיכון בסופו של העשור הנוכחי. ישראל אינה עוד האויב. מ"האויב הציוני" הפכה ישראל לבת ברית, כמעט לחלק מהמחנה הסוני המתון שרואה את הסכנה הגדולה המשחרת לפתחו של האזור - איראן. מדינות שונות בעיקר אלה במפרץ, הפסיקו להתבייש ביחסים הסופר חשאיים שניהלו עם ישראל ויותר ויותר גילויים פומביים של הקשר הזה נרשמו בעשור האחרון. בחריין, קטאר, סעודיה, איחוד האמירויות וזאת לצד המדינות המסורתיות - ירדן ומצרים. הקשר הביטחוני עם המדינות הללו הגיע בעשור החולף לשיאים חדשים, גם עם מדינות ערביות שאין להן קשרים דיפלומטיים עם ישראל. ניתן רק לשער שנציגים של קהילת המודיעין הישראלית ביקרו בכמה מדינות ערביות שעד לפני כמה שנים, כל קשר בינן לבין ישראל יכול היה להישמע דמיוני. יחסי ישראל ומדינות ערב הוגדרו מחדש בעשור הזה, בין היתר בשל האיום של דאעש וכמובן בגלל עידן פוסט דאעש שחידד את המלחמה בין הסונים והשיעים במזרח התיכון.

לוחמים כורדים משורות ה-YPG חוגגים את הניצחון על דאעש (צילום: רויטרס)

מבחינתם של האזרחים הערבים של האזור, הקשר עם ישראל היה פחות משמעותי. מבחינתם דאעש או מה שהוא מסמל - האסלאם הקיצוני, היה זה שעיצב את פני האזור. דאעש צץ לאוויר העולם ב-2013, כשמפקדו אבו בכר אל בגדאדי החליט על שמו החדש, "המדינה האסלאמית בעיראק וא-שאם" ("א-דולה אל אסלאמיה פי עיראק וא-שאם" - דאעש) בעקבות התרחבות פעילות הארגון לתוך סוריה. הארגון נולד מתוך הרחם האידיאולוגי והארגוני של ארגון אל-קאעידה בעיראק, בהובלתו של אבו מוסעב א-זרקאווי. לאחר אי אלו וויכוחים עם הנהגת אל-קאעידה, בעיקר סביב הפגיעה באוכלוסיות מוסלמיות אחרות (כלומר השיעים), התפצל פלג מאל-קאעידה בעיראק מתוך ארגון הגג והודיע על הקמתו של דאעש.

במילים הכי פשוטות, אל-בגדאדי ידע לנצל הזדמנות: מצד אחד, התפוררותה של עיראק והעוינות של המשטר בבגדאד כלפי האוכלוסייה הסונית תוך הדרתם של שרידי המשטר הבעת'יסטי של סדאם חוסיין ממוסדות השלטון, יצרו קרקע נוחה למדיי לגיוס המונים לטובת הרעיון החדש ישן - הקמתה של אימפריה מוסלמית שתמשיך את דרכו של הנביא מוחמד, לכאורה. מצד שני, היה זה "האביב הערבי" השוקע והנעלם, שהותיר את סוריה שסועה וקרועה, מדממת במלחמת אזרחים נוראית. כל אלה יחד יצרו מבחינת אל-בגדאדי את התנאים הקלאסיים לצעד הבא. ביוני 2014 הכריז על עצמו אל-בגדאדי כח'ליף ועל הפיכת הארגון ל"מדינה אסלאמית". אנשיו אף טענו כי יש בידיהם הוכחה לכך שמנהיגם הנערץ הוא לא פחות מאשר צאצאו של הנביא מוחמד.

"האביב הערבי" השוקע והנעלם הותיר את סוריה שסועה וקרועה, מדממת במלחמת אזרחים נוראית

אל-בגדאדי, עיראקי קיצוני שהיה בעברו בכלא האמריקני ושוחרר, לא בחל באמצעים הקשים ביותר כדיי לייצר אימה ופחד וכדי לכבוש שטחים במזרח התיכון. התפיסה הדתית של דאעש, הסתמכה על רעיונות של הסלפיה ג'יהאדיה (מבית היוצר של אל-קאעדה) לפיו יש לנקוט מאבק קיצוני נגד אויבי האסלאם. אך בשונה מארגון האב, דאעש ראה בשיעים ובמוסלמים "לא מאמינים" כאויב לא פחות גרוע מהנוצרים והיהודים. אל בגדאדי ואנשיו ראו בכל מי שאינו מאמין במשנתם כאויב, ובכלל זה באנשי ג'בהת א-נוסרה, שהפגינו קיצוניות לא פחותה בכל הקשור לנושאי דת אך מצאו עצמם במלחמה מול אנשי דאעש במאבק על הבכורה שבין הקיצוניים.

הצבא של דאעש, שהחל את דרכו כארגון טרור, הסתמך על רבים מקציניו לשעבר של סדאם חוסיין. כל כיבוש וניצחון בקרב, סלל את הדרך להשתלטות על אמצעי לחימה, כלי רכב וכספים רבים או משאבים (שדות נפט לדוגמה) שסייעו בגיוס מתנדבים נוספים והתחזקות צבאית. הצבא החדש של דאעש עבר ממקום למקום ומעיר לעיר בשיירות רכבי שטח וגרם לרוב חיילי צבאות האויב לנוס מאזורי הקרבות, בעיקר בגלל החשש שהצליח דאעש לייצר בקרב האויב. בכל כמה ימים פרסמו אתרי דאעש, סרטונים של עריפות ראש או התעללויות שלהם בשבויים ובכך הגבירו את רף הפניקה.

עוד בוואלה! NEWS

העשור שבו ארה"ב הפסיקה להיות מעצמת העל היחידה

לכתבה המלאה
כלי להשלטת סדר ופחד. הוצאה להורג של דאעש בעיר תדמור, 2015

דאעש הפך את הרשתות החברתיות והאינטרנט לכלי ראשון במעלה כדי לייצר בהלה בקרב חיילי האויב ולגרום להם לנוס ובמקביל לגייס תומכים ומתנדבים נוספים. בין לבין הוא נהנה מתמיכה של מדינות כמו טורקיה שהעלימה עין מזרימת המתנדבים לשטחי סוריה, בעיקר כדי להביא להחלשת בשאר אל אסד. אפילו המשטר הסורי עשה עסקאות אפלות עם אנשי דאעש כמו קניית דלק ממנו מאחר והיה זקוק לכך. וכך נפלו לידי דאעש שטחים עצומים ומשאבים גדולים בשטח שבין עיראק לסוריה, שטח שהשתווה בגודלו לבריטניה. והטריטוריה הזו רק הלכה והתרחבה.

בשטח עצמו הנחיל דאעש חוקים מדיניים, מדינת הלכה איסלמיסטית קיצונית. הארגון החזיר את האזורים שבשליטתו מאות שנים לאחור, לכאורה לימי הנביא מוחמד. הנוצרים נשחטו, הנשים נאנסו, הכורדים והיזידים נרדפו והמוסלמים שנותרו בשטח נאלצו לשלם מיסים למדינה האסלאמית, לחנך את ילדיהם לפי עקרונות דאעש ולחזות כמעט בכל יום בהוצאות להורג של אויבי האומה; הומואים, לסביות, יריבים פוליטיים או סתם כאלה ש"פגעו בחוקי האסלאם".

שידרו את ההוצאות להורג בשידור חי. הוצאתו להורג של העיתונאי סטיבן סוטלוף

הפסטיבל הזה נעצר על ידי כמה גורמים, בראשם קבוצה אמיצה של לוחמים ולוחמות כורדיים. למעשה בשלהי 2014, הכורדים היו הגורם היחיד שלא ניגף בפני דאעש שנקט בשלל שיטות לחימה אכזריות: פיגועי התאבדות, הוצאות המוניות להורג, הפגזות חסרות הבחנה. אולם הכורדים לא נסוגו ולא נסו מהמקומות שבהם שלטו. הם נלחמו לעיתים עד הלוחם או הלוחמת האחרונים ובסופו של דבר אף הביאו לעצירת התקדמות הארגון. גם חיזבאללה, האויב השיעי הגדול של ישראל מצפון, היה הגורם האחר שניהל לחימה עיקשת בדאעש תוך שהוא סופג אבידות קשות.

השינוי הגדול בא בעקבות התערבות המעצמות הגדולות, ארצות הברית ורוסיה. מול הכוח הצבאי האדיר של שתי המעצמות הללו, אפילו דאעש המפחיד כבר לא יכול היה להתמודד. הניצחונות האינסופיים שהביאו לגיוס חסר תקדים של מתנדבים מכל רחבי העולם הערבי, המערבי ואפילו מקרב ערביי ישראל, פינו את מקומם לתבוסות ובעקבות זאת לעצירת זרם המתנדבים והחלשות התדמית של "הארגון הבלתי מנוצח". לפתע מצא עצמו דאעש ארגון מובס, במנוסה, ללא אמצעים. ייתכן שעדיין מוקדם להספיד את הרעיון שהביא דאעש לעולם, של אימפריה מוסלמית שבבסיסה מדינת הלכה קיצונית. אך הארגון כמו גם "המדינה", כבר אינם קיימים בפועל. ומה יכול לסמל את סוף דרכו של דאעש יותר מאשר חיסולו של האיש שהנהיג את הארגון מ-2013? ב-26 באוקטובר השנה, חוסל אל-בגדאדי במהלך פעולה של כוח אמריקני מיוחד באזור אדלב, סוריה, כשהוא מותיר אחריו מורשת רצחנית ועשרות אלפי מתים, תוצר המלחמה מול התופעה שנקראה דאעש.

תקפיה אווירית של הקואליציה שבהובלת ארה"ב בעיר כובאני שבשליטת דאעש בצפון סוריה, 2014 (רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully